החלטה בתיק בש"א 3731/06

בקשה לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט

        כללי

1.     המשיבה הגישה תביעה כספית כנגד המבקש להשבת כספים בסך של 2,764,018 ש"ח, שנטען כי הוצאו על-ידי המבקש מידי אביה המנוח בדרכי מרמה עובר לפטירתו (להלן: "המנוח"). המשיבה הנה בתו היחידה של המנוח.

2.     המשיבה קיבלה היתר להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט

3.     המבקש הנו אזרח בלגי המתגורר בבלגיה והמנוח היה דודו. מכתב התביעה עולה כי בין המנוח למבקש נוצרה מערכת יחסים קרובה במהלך כשש שנים עובר לפטירת המנוח. בסמוך לאחר שהתפרצה אצל המנוח מחלה ממארת, החל המבקש לייעץ לו בנוגע לאופן הורשת נכסיו ליורשיו, ביקש וקיבל מהמנוח יפוי כוח לגבי ביצוע פעולות בחשבונו של המנוח בבית ההשקעות של חברת מריל לינץ', שמקום מושבה בארה"ב, שהחזיקה עבור המנוח במניות חברות הייטק שונות (מייקרוסופט ואינטל) (נספח ד' לבקשה למתן היתר המצאה). כתוצאה מכך, הוסמך המבקש לבצע פעולות בחשבונו של המנוח בחברת מריל לינץ' (Merrill Lynch). בסמוך לאחר שמצבו של המנוח התדרדר, פעל המבקש מכוח הרשאה זו והורה לבית ההשקעות למכור לאלתר את המניות הנ"ל ולהעביר את התמורה ממכירה זו לחשבונו של המבקש בשוויץ בחברת J.B.Oxford. בעקבות הוראה זו הועבר למבקש מלוא שוויו של התיק שהיה בבעלות המנוח עובר לביצוע הפעולות האמורות, בסך של 1,399,423$.

        בסמוך לאחר פטירת המנוח, החל המבקש לשלם למשיבה את קצבתה החודשית מכספי קרן הנאמנות, אולם משזו החלה לדרוש מהמבקש דין וחשבון על אופן ניהולו את הקרן וביקשה את העלאת קצבתה, חדל המבקש מתשלומים אלה, סירב ליתן פרטים על ניהול כספי הנאמנות, והציע למשיבה סכום כסף חד פעמי בתמורה לויתור על כל טענותיה.

במהלך ניהול משא ומתן בין אמה של המשיבה לבין המבקש, הגב' בת שבע קוגן, אשר טענה לחלקה שלה בכספי המנוח, הציג בפניה המבקש מסמך מיום 22.1.99 הנחזה להיות חתום על-ידי המנוח, לפיו העביר לו המנוח במתנה מיידית וללא תנאי את המניות מבית ההשקעות מריל לינץ', מכוחו טען המבקש לבעלות מלאה בכספי המנוח (נספח יח לתצהיר המשיבה) (להלן: "שטר המתנה").

        בכתב התביעה תובעת המשיבה את השבת כספי המנוח, המגיעים לה, לטענתה, מכוח היותה יורשת של מחצית מנכסיו. לטענתה יפוי הכוח הושג על-ידי המבקש מהמנוח בתרמית ושלא כדין, ולשיטתה, חתימת המנוח על שטר המתנה שהציג בפניה המבקש, זוייפה על ידי המבקש. עוד תובעת המשיבה מהמבקש ליתן פרטים ודוחות על אופן ניהול כספי המנוח שהועברו לחזקתו.

4.     כתב התביעה תוקן לבקשת המשיבה, באופן שצורף בית ההשקעות מריל לינץ' כנתבע נוסף בתובענה. ביחס לנתבעת זו ביקשה המשיבה וקיבלה היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט למקום מושבה בארה"ב (בש"א 5732/07, החלטה מיום 30.5.07).

5.     הבקשה שלפני, כאמור לעיל, נוגעת להיתר ההמצאה אל מחוץ לתחום שניתן כנגד המבקש, לפי תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), לפיה המעשה או המחדל בבסיס עילת התביעה נעשו בישראל.

טענות המבקש

6.     המבקש טוען כי המעשים המיוחסים לו בתובענה זו נעשו, לכאורה, בבלגיה. המעשים  נשוא התביעה המיוחסים לו הנם פעולת מכירת המניות של המנוח והעברת התמורה שנתקבלה ממכירה זו לחשבונו של המבקש. פעולות אלו נעשו מחוץ לתחומה של ישראל. לפיכך, גם אם חתימת  המנוח על יפוי הכוח הנה חוליה בשרשרת המעשים שהובילה להעברת הכספים, אין בכך כדי להקים למשיבה כל עילת תביעה.

        המבקש מוסיף וטוען כי מירב הזיקות אינן קושרות את התובענה לישראל: מקום מושבו של המבקש הנו בבלגיה; עניינה של התובענה הנו בכספים הנמצאים בחו"ל, מבלי שעברו בשום שלב בישראל; העברתם של כספים אלה בוצעה בהתאם ליפוי הכוח אותו שלח המבקש לנציג בית ההשקעות מריל לינץ', מר רוברט אורחניין, בארה"ב (נספח י' לבקשה להיתר המצאה). כמו-כן, גם העדים המרכזיים נמצאים בחו"ל, ובכלל זה נמנים האנשים אשר טיפלו בכספים וביצעו את הוראות המבקש והמנוח, כדוגמת מר אורחניין ומר שוויצר, איתו, לטענת המבקש, התייעץ המנוח, ומסר לו את הוראותיו באשר לטיפול בנכסיו.

טענות המשיבה

7.     המשיבה טוענת כי הסעד העיקרי המבוקש בתביעה דנן הוא השבת כספי המנוח שהועברו שלא כדין אל המבקש, והמגיעים לה, מכוח מעמדה כיורשת של מחצית רכושו של המנוח. לסעד זה נלווה סעד נוסף לחיוב המבקש בהגשת דוחות בנוגע עם קבלה וניהול כספי המנוח שהגיעו לחזקתו. לשיטתה של המשיבה, עילת התביעה יסודה בחתימת יפוי הכוח שנעשתה על-ידי המנוח בירושלים, כתוצאה ישירה מבקשתו הישירה של המבקש מהמנוח ובהשפעתו המלאה, ולפיכך מדובר במעשה הנעשה בישראל, שבלעדיו לא היה ביד המבקש לבצע כל פעולה בכספים האמורים, כפי שביצע בסופו של דבר. המשיבה מוסיפה כי תקנה 500(7) לתקנות אינה דורשת את התרחשות הנזק בישראל, ולפיכך, מכירת המניות והעברת התמורה מארה"ב לחשבונו של המבקש בשוויץ, אינה שוללת את סמכותו של בית-המשפט בישראל.

באשר לשאלת הפורום הנאות, טוענת המשיבה כי בית-המשפט בישראל הוא בעל מירב הזיקות לצדדים ולסכסוך, באשר המשיבה הנה תושבת ישראל; המנוח היה תושב ישראל עובר לפטירתו, חלה ונפטר בישראל; ההתקשרות בין המנוח למבקש ופעולות השכנוע של המבקש התבצעו באמצעות משלוח מכתבים באמצעות הדואר האלקטרוני, שקבלתם נעשתה על-ידי המנוח בישראל; העדים הרלבנטיים לתובענה נמצאים בישראל, כדוגמת אלמנת המנוח, בת שבע קוגן; הרב אבלסון, עימו התייעץ רבות המנוח בעניינים הרלבנטיים לתובענה דנן; עוה"ד גבל, שניהל משא ומתן עם המבקש בשם אלמנת המנוח, שהוביל בסופו של דבר לחתימת הסכם בירושלים בין המבקש ולבין האלמנה. כמו-כן, המבקש והמשיבה ניהלו משא-ומתן באמצעות שני עורכי דין בירושלים במטרה לגבש נוסח הסכם פשרה מוסכם. עוד מוסיפה המשיבה כי הראיות, רובן ככולן, נמצאות בישראל: כל מכתביו של המנוח נמצאים בידי המשיבה בישראל, ובכלל זה כל מכתביו של המבקש אל המנוח ויפוי הכוח שנחתם על-ידי המנוח בירושלים בנוכחות שכנו, מר קלמן ברקוביץ'. נוסף-על-כך, הדין הראוי שיחול על התביעה הוא הדין הישראלי, שכן כל האירועים השרויים במחלוקת התרחשו בישראל.

דיון

עילת התביעה

8.     סמכותו של בית המשפט להתיר המצאת כתבי-בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה מעוגנת בהוראות תקנות 500-501 לתקנות, לפיהן על מבקש ההיתר להראות כי יש בידו "עילת תביעה טובה" (תקנה 501(א) לתקנות), או "תביעה הראויה לטיעון" (ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבנין בע"מ, פ"ד כא (2) 243, 249) נגד הנתבע הזר, וכי נתמלאו התנאים הקבועים באחת מהחלופות שבתקנה 500 לתקנות. בהתקיים התנאים האמורים, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהכריע האם בנסיבות הענין ראוי להתיר את ההמצאה.